יום חמישי, 17 בדצמבר 2009

חג המולד הדיגיטלי שלי – יומן מסע אישי


שלום לכולם,

אתמול לפנות בוקר חזרתי מביקור בן מספר ימים בבלגיה, בו הצטרפתי לנסיעת עבודה של בעלי. לבקר באירופה בתקופת טרום חג המולד היא חוויה מיוחדת במינה: הרחובות המוארים, עצי חג המולד המקושטים, דוכני המתנות בכיכרות הערים כשברקע שירי החג ובמת החלקה על הקרח, וקור עז המחייב עצירה לעיתים תכופות לצורך התחממות בחנות כלבו או בית קפה ...

אכן, כריסמס אמיתי וחווייתי. עם זאת, רציתי לספר לכם על האוריינות הנוספת שזכיתי לה במסע זה, וממקור ראשון. במסגרת עבודתו בעולם ההייטק, מצויד בעלי באמצעים טכנולוגיים שונים המאפשרים לו להיות בקשר לעיתים קרובות עם עמיתיו לעבודה ועם המשפחה בארץ. הופעתי לגלות עד כמה אמצעים אלו יעילים לצורך ניהול שגרת עבודה לצד קשר עם משפחה, חברים (ולימודים).

שאלתו הראשונה של בעלי בדלפק הקבלה של המלון איננה לאיזה נוף פונה החדר אלא האם יש בו חיבור קווי או אלחוטי לאינטרנט חינם או בתשלום. לאחר פריקת המזוודה הוא מחבר את הלפטופ לטעינה ואת כבל הרשת לשקע המתאים. באם אין כזה, הוא מפעיל תוכנה לחיפוש חיבור אלחוטי זמין. למדתי עימו לזהות חיבורים אלחוטיים חינמיים לעומת חיבורים הדורשים סיסמא / תשלום מראש. מהרגע שהתחברנו דומה כי אנחנו קרובים יותר לארץ: אפשר לקרוא מיילים, לגלוש באתרים, לשוחח עם הילדים שנשארו בארץ באמצעות תוכנת הסקייפ ואף לראותם. ביתי הגדולה בהופעות להקת הג'ז שלה באילת? – אין בעיה. באמצעות הסקייפ ניתן להוציא שיחות גם לטלפונים רגילים וסלולאריים, שאינם מחוברים לאינטרנט, בעלות זניחה (כ10 סנט לדקה), לאחר שלפני הנסיעה שבעלי פתח חשבון PAYPAL והכניס את פרטי האשראי שלו וטען באמצעותו לסקייפ 10 יורו עבור אופציה זו. התחלתי לחבר במכשיר הטלפון שלי הודעת SMS למשלוח לאחי. בעלי עצר אותי מייד. מדוע לשלם 2 שקל להודעה ולבזבז דקות יקרות על הקשת המסר על מקשי הטלפון?, הוא שאל. מיד הפעיל בלפטופ תוכנה שאפשרה לי לכתוב את המסר על מקלדת נוחה ואף לשלוח אותו למספר נמענים שהוגדרו מראש בתוכנה.

הרגשתי כי אני שייכת לדור מיושן. אנשים מן השורה, ואנשי חינוך במיוחד, יכולים להיות בקיאים באמצעים אלו, בדיוק כפי שהם בקיאים בלחייג מהמכשיר הסלולארי. ואגב הסלולארי, גם כשניסיתי להתקשר הביתה בזמן ארוחת ערב במסעדה (מחכים באירופה זמן רב בן מנה למנה) עצר אותי בעלי ואמר שכדאי כי אנסה קודם להתקשר חינם דרך האינטרנט. אבל השארת את הלפטופ בחדר במלון, טענתי. נכון, הוא ענה, אך יש לך בכיס המעיל מחשב לכל דבר – הטלפון שלך. דגמים מסוימים של טלפונים ניידים, דוגמת אייפון ונוקיה (כפי שיש לי), מציעים חיבור אלחוטי ועולם תוכנה שלם: מסרים מיידיים, מיילים, דפדפני אינטרנט ועוד. מיד הוא הראה לי כיצד הוא מאתר חיבור אינטרנט זמין וחינמי (באדיבות מסעדת הפיצה האט מעבר לקיר), מפעיל את תוכנת הFRING (סטארט-אפ ישראלי המאפשר גישה לשירותי מסרים מיידיים כגון גוגל, סקייפ, מסנגר ועוד), מגלה כי אימי מחוברת לסקייפ ויוצר עימה קשר (כן, גם עם וידאו מלא).

למחרת היה לי ולבעלי יום שלם יחדיו לטייל. הפעם בעיר היפה אנטוורפן, מרחק נסיעה של כ-45 דקות מבריסל. בתחילת הטיול הרגלי הממושך לקחתי ניר ועט על מנת לרשום לי ציוני דרך כדי שנוכל למצוא את דרכנו חזרה למלון. בעלי צחק והראה לי כי טען מראש מפות מפורטות של בלגיה, כולל רחובות, לתוך מכשיר הסלולר שלי באמצעות אתר OVI של נוקיה. כל מה שנשאר לעשות זה להפעיל את התוכנה אשר מפעילה את מקלט הGPS שקיים במכשיר הטלפון ונותנת את המסלול המדויק והקצר בחזרה למלון בהנחיה קולית. אבל מה אם הסוללה בטלפון תיגמר? טענתי להגנתי. אז בטוח תזדקק לרישומים שלי. הכנתי סוללה רזרבית טעונה מראש, הראה לי בעלי. וגם אם זו תיגמר, הוסיף, יש במקומות מרכזיים בעיר עמדות טעינה מהירה למכשירים סלולאריים בעלות של יורו אחד.

למחרת יצאתי לסיור בחנויות הכל-בו הגדולות בסמוך למלון שבמרכז בבריסל, בזמן שבעלי יצא לפגישות עבודה. מצאתי שמלה נהדרת לביתי דנה, בת ה-9, אך התלבטתי אם היא תמצא חן בעיניה. רגע, חשבתי, אולי... שלפתי את מכשיר הנוקיה 5800 שברשותי, איתרתי רשת אלחוטית זמינה, התחברתי והקמתי שיחת וידאו בFRING לסקייפ בבית. ענה לשיחה בני אוהד, בן החמש וחצי. הוא כבר למד לענות לשיחות סקייפ בזמן שהוא משחק במחשב. הוא גם יודע לכוון את מצלמת האינטרנט כלפי מטה, כדי שאוכל ליהנות מפניו ולהגביר את עוצמת הרמקולים. אוהד קרא לדנה והיא צפתה בשמלה שבחרתי עבורה אך בחרה באחת אחרת שהצגתי בפניה בשידור חי מהחנות. קונים אחרים בחנות (העמוסה לעייפה) הביטו לפעמים במחזה בסקרנות – תצוגת אופנה לפני הטלפון הנייד. נראה לי כי תפשתי את העניין (והפעם לצערו של בעלי). בערב ניסיתי לקרוא קצת על מטלות הקורס בלוינסקי מהחדר במלון, אך בעלי הפסיק אותי מיד. כן, גם לי מגיע קצת זמן איכות מקוון עם בעלי.

שלכם,

מיכל מעוז.

תגובה 1:

  1. מיכל היקרה,
    קראתי בהנאה רבה, יש לציין, את חוויותיך המקוונות בעיר אנטוורפן שבבלגיה. ועל זה אומר "ברוכים הבאים אל העתיד שכבר כאן!" מרתק היה לקרוא עד כמה השימוש הטכנולוגי משנה לנו את פני החיים, ואכן עושה אותנו לכפר גלובאלי אחד. זמינות המידע והקרבה שהוא מאפשר בבחינת "כאן ועכשיו", אם בניווט בדרכים, או ביצירת קשר עם בני המשפחה הנמצאים בעברו השני של הים... כל אלו עושים את הכל לנגיש, ובאיזשהו אופן מקלים עלינו את החיים. מי היה מאמין בתחילת העשור, שניתן לתקשר פנים מול פנים בזמן אמת עם מכרינו השוכנים ביבשת אחרת, תוך היוועצות עימם, וכל זה במחיר השווה לכל נפש?
    בקראי את חוויותיך מפוסט זה, אינני יכולה שלא להיזכר ב"נבואתו" של טופלר, שדי רמז לשינויים אלה, אלא שאז התייחסו אל דבריו כאל אוטופיה לשמה. עם כניסתנו אל העשור החדש, אינני יכולה שלא לדמיין, כיצד יראו חיינו בעשור הבא? קצב השינויים אדיר, דבר המצריך אותנו לדעת להסתגל אליו בתבונה בחיים בכלל, וכל שכן בהוראה ובחינוך העוסק עם ילדי העתיד - בפרט. יחד עם זאת, חשוב שגם מקבלי ההחלטות במשרד החינוך ישכילו לדעת לסגל אותנו לכך, כפי שקראתי במאמר "21 דברים שיהפכו למיותרים בחינוך של שנת 2020, מאת ג'ף אוטכט, בתרגומה של "אסתיד"והתייחסתי לכך בפוסט בהאחרון בבלוג שלי (ובהזדמנות זו אני מזדהה עם תגובתך בעניין זה בבלוג שלי, ולך התודה) מורה שלא ידע להסתגל לטכנולוגיה ולהתאים עצמו אליה בעשור הבא - לא תהיה לו עבודה! עצוב, אבל נכון...
    יפית.
    1.1.10

    השבמחק