שלום לכולם,
בעקבות פעילותינו בשיעור האחרון בנושא חיפוש במאגרי ידע דיגיטליים והפורטלים המעניינים בהם פגשתי, רציתי לשתף אתכם באירוע קצת מעצבן שחוויתי במהלך חיפוש מידע עבור עבודות הסמינר והפרויקט, ממנו עולה סוגיה נוספת הקשורה למידע ודרכי השגתו.
לאחר ששמעתי מחברה כי במכון סאלד בירושלים מצויים מחקרים ומאמרים שעשויים להיות רלוונטיים עבור המחקרים שעלי לבצע השנה במסגרת לימודיי, החלטתי כהרגלי לחפש את אתר המכון ברשת ולבדוק מה הוא מציע.
התאכזבתי לגלות כי לא ניתן לבצע חיפוש מקוון אחר מידע במכון. עם זאת, המכון מאפשר להתקשר, לשלם אגרה של 30 שקלים ולבקש מהספרנית לבצע עבורך חיפוש ע"פ סיווג אחד כבקשתך. את תוצאות החיפוש (שמות מאמרים ותקציר בן מספר משפטים) הם מחזירים במייל. על מנת לקבל גישה למאמר המלא היה עליי לפנות יום שלם, לנסוע לירושלים, לשלם דמי כניסה, לאתר את המידע בעזרת המחשבים שבמכון, לאסוף את המאמרים מהמדפים (המכון כורך בתיקיה עותק מצולם של מאמר ונותן לו מספר קוד) ולשלם מחיר מופקע עבור צילומם (האלטרנטיבה הייתה לשבת שם ולסכמם). מאוד לא מקוון, נכון? כוחו של האינטרנט הוא גם בחינמיות שלו - האפשרות למצוא כמעט הכול בחינם וכמה שיותר מידע בחינם. אני מבינה את הצורך במימון הפעילות או תשלום עבור זכויות יוצרים, אך בעידן בו רוב המידע ניתן ללא תמורה, ואתרים כגון אתרי חדשות מתפרנסים מפרסום בלבד לאחר שהבינו שגבייה של תשלום, ואפילו מועט, גורמת לבריחת הגולשים לאופציות חינמיות. זה מאכזב לשלם עבור מידע, שלא לדבר על חיפושו!
היה נוח הרבה יותר באם החיפוש במכון זה היה מתבצע עצמאית און-ליין ובחינם. עבור מידע בו מעוניינים אפשר לשלם און-ליין ולצפות בו לאחר התשלום (המכון יכול לסרוק את המאמרים וכך לחסוך את הקלדתם).
שלכם,
מיכל מעוז.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה