בפעם הראשונה בחיי הכנסתי סרטון משלי לאתר יו-טיוב. להפתעתי זה לא היה קשה. גם לא קראתי את ההנחיות. נכנסתי לאתר בציפייה לתהליך מייגע להגדרת חשבון חדש אך שמחתי לגלות כי יו-טיוב תומכים בשיוך החשבון לחשבון GOOGLE הקיים שלי (כן, אותו אחד שפתחתי לצורך GMAIL, בלוגים של גוגל, שירות התמונות המקוון PICASA ושירותי גוגל נוספים). בהמשך גיליתי שיו-טיוב מופיע גם בסרגל העליון של שירותי גוגל המופיעים כשאני נכנסת למנוע החיפוש שלהם.
מכאן הכול רץ... הוספתי קטע קצר של וידאו שהעברתי בזמנו מהמצלמה הדיגיטלית למחשב, הגדרתי עבור כמה תוויות ולחצתי UPLOAD. משך הטעינה לאתר תלוי בגודל הקובץ ובמהירות החיבור לאינטרנט.
גיליתי גם שניתן להעתיק מאתר יו-טיוב את הקישור הישיר לסרטון על מנת שאפשר יהיה להפנות אליו. כמו כן למדתי על מה ללחוץ על מנת להגדיל את תצוגת הסרט על כל המסך.
מגניב. עכשיו אלמד קצת כיצד לעשות יחסי ציבור לסרטון. היות ואין בכוונתי להתפרסם בזכות סרטון זה (בשלב זה...), השקעתי מחשבה בשדה התיאור ובשדה התגיות על מנת להקל על אנשים המכירים אותי לאתר את הסרטון.
לאחר שהמשימה הוגדרה בהצלחה תכננתי לשוטט קצר ביו-טיוב אך במהרה נסחפתי למעמקיו – צפיתי בגרסאות כיסוי מהנות לשירים, מסיבות ואירועים משפחתיים, בארץ ובחו"ל, בקטעים מצחיקים ובקטעים עצובים. נזכרתי בהפגנות האחרונות באיראן, חיפשתי ומצאתי סרטונים שהיו הכלי היחיד שבידי מפגינים איראנים להציג את מאבקם בשלטון, וקראתי כתבה מעניינת מלפני שנה שעוסקת במאמצי שלטונות דיקטאטורים לחסום ערוץ זה מאזרחיהן.
הסקתי כי היו-טיוב הוא יותר מאתר לשיתוף קבצי וידיאו. הוא כלי גלובאלי לחופש ביטוי, וככזה הוא מהפכני. הוא מאפשר לאזרחים מודאגים למחות, לתלמידים להציג את רשמיהם מהטיול ולזמרים בתחילת דרכם לפרסם את הקליפים שלהם למיליונים של צופים. אני בטוחה כי אעשה בו שימוש גם אישי-משפחתי וגם באופן מקצועי לקידום ההוראה והלמידה.
שלכן,
מיכל מעוז.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה